חברים יקרים,

ענת קופרמן וטל גודסטון ערכו אצלי במועדון סדנה מנטלית במועדון.
אתחיל בכך שהחלק המנטלי הינו הצלע החשובה וחסרה (חלקית) אצל רובנו.
רובנו ככולנו עושים ג'ודו איכותי ברמה גבוהה, הכנה גופנית וכושר טוב, יודעים להכין טכנית, טקטית ואסטרטגית. אולם, הפן המנטלי לוקה.

כמאמנים וספורטאים חווינו חוויות כשל מנטלי וככל שעברו השנים והתקדמנו, כמאמני ג'ודו החלנו לגעת גם בהכנות מנטליות, מי יותר ומי פחות.

 

אני כמאמן, אכן משתמש בכל מיני חיזוקים ומצליח להגיע אליהם (פחות או יותר) אך בכלים חסרים.
בהתייחס להכשרות המאמנים, שזה, כפי שאתם יודעים, בנפשי הייתי שמח לו הסילבוס של קורסי המאמנים היה מכיל יותר תכנים ממוקדים בנושא הזה. מה שכמובן היה מאריך את משך הקורס.(חומר למחשבה)
מכאן אני מגיע לסדנא ולערכה: 

במהלך הסדנה אחת הספורטאיות חשפה את תחושותיה, פתחה את הלב ושיתפה בפחדיה.
ספורטאית בכירה נוספת במועדון, בעלת חגורה שחורה, סיפרה את סיפור הג'ודו שלה, וסימון המטרה שלה כבר בגיל 8 להגיע לחגורה שחורה, בדקה אחת פתחה בפני, כמי שמכיר אותה ככף ידי, סיפור שלא הכרתי.
במעגל שבו היו צריכים להעביר חוזקות לחבריהם, רובם דייקו וזיקקו את חוזקותיהם של חבריהם להפתעתי הרבה. הפתיחות אומנם הייתה במשורה, אך בכל זאת זה היה מפתיע , ומאוד לטובה.
במעגל הסיכום בהם היו משפטי העצמה . הפתיעה אותי ההסתכלות החכמה וכושר הביטוי שלהם וההבנה של המשפט ותרגומו לעוצמות ולחוזקות הניתן להפיק מהתהליך .
ערכת הסיוע למאמן בתחום המנטלי אכן עשתה עבודה טובה ומאפשרת לנו כמאמנים להשתמש בכלי עזר שמוביל את הספורטאים להיפתח ולחשוף את הנקודות החלשות שלא יכלו לדעת כיצד לזהות אותם, וזה פותח שיח שעוזר לנו למצוא יחד איתם פיתרונות. 
אפשר למצוא בערכה בהחלט עזרה טובה מאוד.